תורת הכוח העליון בדיני החוזים מאפשרת לצד לחוזה להשתחרר מחיובי החוזה, אם ביצוע החוזה הפך בלתי אפשרי כתוצאה מהתרחשותו של מאורע חריג. במשפט הישראלי ניתן למצוא את המקור החוקי לכלל שכותרתו פטור בשל אונס או סיכול החוזה, לפיו, כאשר הפרת החוזה היא תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן, או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.
עד כה נהגו בתי המשפט בצמצום ניכר בפרשנות שנתנו ל"כוח העליון" וסרבו להחיל את הדוקטרינה בנסיבות שונות: כך, מלחמת יום כיפור לא נחשבה לכוח עליון וגם לא גירוש הישראלים מאוגנדה ב- 1972. נקבע כי חזקה היה על הצדדים לחזות אירועים אלו בנסיבות הפוליטיות או הביטחוניות של מדינת ישראל. אולם, מה כעת? האם קורונה תחסה תחת כנפי "הכוח העליון" ותהווה עילה מוכרת לפטור מקיום חיובים חוזיים?
בביהמ"ש של מטה הדעות חלוקות. כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו כאשר הנטייה השלטת היא עדיין לצמצם מאד בהחלת הדוקטרינה. מתוך הבלבול וחוסר הבהירות נישאות העיניים לביהמ"ש העליון שיכריע בסוגיה.
בין לבין הוקמה ועדה מיוחדת במשרד המשפטים שיושבת על המדוכה. על פי עמדתה המסתמנת יהיה צורך לבחון את המקרים על פי אמות מידה גמישות. כפי שאמר שופט בדימוס: "הבעיה היא ששופטים אנוסים לפסוק לפי 'ייקוב הדין את ההר', וכאן נחוצה נשמה יתרה וגמישות ששופטים פחות מורגלים בה".
הקורונה הביאה את עולם המשפט כמו את עולם המסחר והכלכלה כמו את עולם הבריאות והמדע לפינה החשוכה המוארת ביותר. או, יותר נכון, הקורונה העמידה את כולנו אל הקיר ומחייבת אותנו ל"תקתק" אחרת. תוכנת ההפעלה הקודמת של המערכות אותן הקמנו אינה ישימה יותר.
כך, בצד הקולות הקוראים ליצירת וודאות ואחידות שיפוטית נשמעים קולות מקרב המערכת המשפטית המייחלים להחלת "נשמה יתרה" בעולם המשפט. לא כי רבו צדיקים בארץ, פשוט כי ברור כבר עכשיו שאחרת אי אפשר. במצב הבלתי רגיל שהביאה הקורונה נצטרך לנקוט מידה אחרת של בדיקה ושיקול דעת, לתת מקום נרחב יותר ללב, לתום הלב, לשיקולי חסד והגינות מתוך ניסיון לגמול את המתדיינים מעמידה דווקנית על זכויותיהם.
הנה כי כן קרבה אותנו הקורונה כאילו מבלי משים לאידיאל של "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו". ומכאן, אם תרצו, התשובה ברורה, הקורונה היא אכן כוח עליון.