תשעה באב מהווה אצל כולנו סמל להרס, לחורבן, לאיבוד העצמאות המדינית ולנפילה והכחדה של מה שיש סביבו קונצנזוס לאומי – הסמל היקר עבור העם היהודי המסמל את הקדושה והייחוד שלו, בית המקדש. עברו הרבה שנים מאז, לא בטוח שכולנו בקיאים בהתרחשות ההיסטורית שהביאה לאותה נפילה. עיון בכתביו של יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון של אותה התקופה, שופך אור על הלך הרוח של היישוב היהודי לפני נפילת העיר. מתגלה תמונת מצב קשה ביותר; התרחשו אז קרבות עקובים מדם בירושלים בין המתונים לקיצונים – כשכל מה שהפריד ביניהם היו הבדלי תפיסה לגביי אופן ההתמודדות הנכונה לצורך התנגדות לכיבוש הרומי. שנאת חינם, כבר אמרנו? רק, לא ידענו לאן היא תוביל אותנו אז.
לצערנו, לא צריך להיות חדי עין כדי להבין שהמציאות הנוכחית אותה הבאנו על עצמנו היום כמעט 2000 שנה אחרי אותה תקופה – איננה הרבה יותר טובה. הקיטוב בעם ביחס לנושאים אקטואליים הוא רק כפסע מזה שהיה לפני חורבן הבית. שנאת חינם אוכלת כל חלקה טובה של היחסים בינינו, וקל לחוש בה הודות לאמצעי התקשורת המאפשרים להרגיש מה קורה בכל מקום בכל רגע נתון. אם בעבר מצב השנאה הקיצוני היה בעיקר בירושלים, הריי שהיום הוא בכל הארץ.
ממה נובע הפילוג הקשה הזה? טבע האדם, גורם לנו להרגיש שמה שאנו מרגישים ודבקים בו ביחס לנושא השנוי במחלוקת – זו האמת היחידה. אנחנו שוללים לכן כל אפשרות, בלי קשר באיזה צד מצידי המתרס אנחנו נמצאים – להיכנס לנעליים של השני, לחוש ולראות כיצד ההוא מרגיש וחושב לגבי אותו נושא.
מה הסיבה לראיה המגבילה הזו? הנטייה לדבוק בעמדה מסוימת ולשלול את העמדה של האחר נובעת מהצורך של האדם להרגיש טוב עם עצמו, להרגיש שהוא בעל כוחות ושולט במצב – כאשר הסיבות לגביי הצורך הזה נובעות הרבה פעמים ממניעים פסיכולוגיים אישיים של האדם. כי כאשר האדם שלם עם עצמו רגשית, הוא אינו צריך לשלול מישהו אחר בסביבתו על מנת להרגיש טוב ובעל ערך.
כאשר האדם יצליח להפחית את ההשפעה של הדברים שגרמו לו להרגיש רע עם עצמו כתוצאה מחוויות ילדות הנובעות מהסביבה בה הוא גדל, או שהוא נמצא בהן היום – הוא לא יצטרך עוד להנמיך את הצד השני בעיניו על מנת להרגיש טוב. חברה הדואגת לכל פרטיה להרגיש אהובים ומוערכים, יכולה לתרום להרגשה הזו יותר מכל.