חג מעורר מחשבות ללא ספק,חג האהבה. ובכלל מהי אהבה? ואם השגנו כבר כזו מה זה אומר שהיא שלנו לעד? או שהיא מגיעה כמתנה עם תאריך תפוגה בגב האריזה? אהבה היא תלויה בדבר או לא, כי אם תלויה בדבר אז זאת אולי כבר לא אהבה? אולי יש כמה סוגי אהבה, אהבת אם לבנה לא דומה לאהבת אישה לבעלה או אהבה לאוכל או לזוג נעלים חלומיות ומושלמות.
האהבה הראשונה שלנו, איזו תמימות ובטן מתהפכת לילות בלי שינה ולו רק מהמחשבה הכי קטנה, אבל מעבר להורמונים ישנה אהבה, משהו פנימי שמגיע מהלב לא מהשכל והמחשבה אלה הרגשה שמרחיבה את הלב, הרגשה שמאפשרת למשהו נוסף להיכנס לך ללב. החלום להכיר את האחד, האביר על הסוס הלבן, החצי השני שלך, נשמתך התאומה. אז מתחתנים ובשנה הראשונה הכל אבק כוכבים ממש האהבה פורחת באוויר… הלוווו להתעורר זה מה שקורה כשבאו הילדים! אז כשאת לא ישנה חודשים ושנים גם עלית כמה קילוגרמים טובים, את היום רודפת אחר הזאטוטים בנעלי אצבע לבושה סמרטוטים והאביר שלך נעלם לו מזמן עם חבריו האומללים האחרים. השיחות בינינו רק על בקבוקים ומגבונים ואיפה הרומנטיקה בין כל הטיטולים? לאן נעלמה האהבה?
אבל אז דווקא אז במקום הכי לא צפוי לכאורה מתחילה להתפתח בנו הבנה, שרק כשאנו דואגים לאחרים ומוכנים לתת מעצמנו ללא הסברים מתחילים להפנים שאהבה לא מגיעה מהציפייה אליה אלה בונים אותה לבנה על לבנה. כל לבנה מחזקת את הקשר בינינו ההורים. במשפחה ההורים שבונים את הקן לגוזלים עושים מאמצים לבנות הכל לפי החוקים, חוקים שלמדנו מהדורות הקודמים מחברים ובעיקר מתוך הלב המשותף בשביל הצאצאים. כל זמן שאנו מרגישים שיתוף והערכה גם האהבה הולכת וגדלה אך אם חלילה אנו רואים ובעיקר מרגישים, שמשהו השתבש ורק צד אחד הוא הסוחב, מיד נופלת החומה ואיתה מתה גם האהבה. מכאן לא ברור בכלל האם יש בכלל כזו חיה ששמה היא אהבה או שמא היא קיימת רק כאשר מוסיפים עוד ועוד ללא הפסקה.
אין ספק שאהבה היא חיית מחמד מפונקת וחמקמקה שאם נשכח ממנה ולו לרגע ולא נטפח אותה באורח קבע היא תברח ללא רחם גם אם אחר כך תבכה ותתחנן.