ביום הכיפורים כשהייתי קטנה, יום בו אין טלוויזיה ודי משעמם, ישבתי על המיטה בחדרי וקראתי סיפור על ילדה שבתוך ליבה היה אור. הלב שלה היה מלא קסם וכל פלאי העולם התחבאו בתוכו. אני זוכרת שקראתי את הסיפור ורעדתי כולי כי הרגשתי שבלב שלי גם יש משהו. משהו שרוצה יופי וטוהר והוא כואב כל כך. ממש כאב פיזי שהיה מקפל אותי לחצי והייתי עוצמת עיניים ומנסה לברוח, מנסה לחלום.
אגלה לכם סוד – אני חושבת שבתוך אנשים יש פיסה של אלוהים. אני לא יודעת מי זה אלוהים ומה הוא בדיוק אבל בתוך תוכי יש קריאה בילט-אין למשהו גבוה וטהור. לפעמים היא מנמנמת ולפעמים היא פועמת בתוכי, בוערת כמו אש. לא נותנת לי לישון ולא נותנת לי לחיות בשקט, להיסחף כמו כולם, בזרמי החיים.
שמתי לב עם השנים שהיא כבר לא בוערת בפליאה ובציפייה כמו פעם, אלא לפעמים מבזיקה בכאב וחוזרת למחבואה בתוך הלב שהתכסה בכל כך הרבה שכבות, מובסת ועצובה. לעתים אני תוהה – מה היא רוצה, הפלא בתוך הלב שלי? למה בכלל את איתי אם החיים נראים כאלה. אם אין שום סיכוי למשהו גדול או אפילו לאושר בינוני.
עברו הרבה שנים מאז אותו יום הכיפורים שהייתי ילדה, אך דווקא ביום הכיפורים האחרון, יום בו יש יותר זמן לחשוב, נזכרתי בו בזמן ששקעתי בכורסא במחשבות, כאלו שהשאירו בי תחושה כל כך חזקה עד שמיד בצאת יום הכיפורים רצתי למחשב והעליתי אותן על כתב, זאת עוד אפילו לפני ששברתי את הצום עם כוס תה ופרוסת עוגה כהרגלי לפני ארוחת סוף הצום.
בתוך האנשים יש פיסה שהיא לא מכאן. לא מהבלגן, מהשגרה, הבירוקרטיה, הסידורים האינסופיים. נקודה קטנה של אור שמחזיקה אותנו בחיים. אני חושבת היא רוצה לאהוב ולהיות חופשית. פעם חשבתי שחופש משמעו לעשות כל מה שאני רוצה ושלאהוב זה מחוות גדולות או שכרון חושים. היום אני כבר לא כל כך בטוחה. נהנתנות מצידי רק מגבירה את הדיסוננס הפנימי. ואהבה? הלוואי. בעיקר הורמונים חולפים.
אני חושבת שהנקודה הקטנה רוצה קשר אמיתי עם אנשים אחרים. היא רוצה חופש מהאגו שבו היא טובעת. ממשחקי הכבוד, השליטה והמאבקים האינסופיים. האלוהים שבי רוצה שאני אהיה אדם!! שאהיה אנושית ולא רק בעל חיים ששורד בג'ונגל.
האמת היא, שהעולם לא היה יפה יותר בעבר, אלא אני זו שהייתי שונה, טהורה בלב. היום הלב שלי מצולק ועייף אבל לפעמים נדמה לי שדווקא בגלל זה, נקודת האור שבתוכו ממשהו מריר-מתוק הפכה לקרן לייזר ממוקדת וחדה! לפעמים אני מרגישה מה היא אומרת, את קריאתה – "לב טהור ברא לי ה' ורוח נכון חדש בקרבי".
ודווקא היום, ביום הכיפורים, אני רוצה להצטרף לתפילתה – תציל אותנו מעצמנו. תאיר את לבבנו ולמד אותנו לאהוב. האלוהים שבי מבקש שאהיה טובה אל אנשים אחרים, אל כל הבריאה ואני מסכימה. זוהי תוכנית יפה אלוהים יקר, בבקשה תעזור לנו לממש אותה בשמחה ובאהבה. אני חושבת, שמה שהיא רוצה, הפיסה שלי, הוא להתאחד עם הפיסה שבלב של כל אחד ואחת מכם. תצטרפו אליי לבקשה?